כל מוכר של רכבי יוקרה מכיר את הטיפוס הזה..."המתעניין". אלו אנשים הנכנסים לסוכנות הרכב כדי להתעניין ברכישת רכב יוקרה. אין להם באמת כוונה (או כסף) לרכוש אחד כזה, אבל הם רוצים להרגיש את התחושה...את הטיפול של איש המכירות...את התחושה של לשבת ולנהוג ברכב יוקרה. לאחר זמן אנשי המכירות יודעים לזהות את האנשים הללו מהר מאוד ולא מבזבזים עליהם אנרגיה, עוזבים אותם לנפשם.
את הטיפוסים שרוצים להקים עסק עצמאי ניתן לחלק לשלושה: א. המתעניין. ב. מחוסר הברירה. ג. עצמאי מבחירה.
את הטיפוס הראשון תיארתי כבר בפתיח. הם בודקים, קוראים, מתעניינים. הקיצוניים שבהם אפילו ילמדו קורס יזמות, יפגשו עם יועצים, כמובן, פגישה ראשונית ללא התחייבות. הם אלה שיספרו סביב שולחן האוכל איך הם פספסו את העסקת הנדל"ן או איך מישהו אחר הנפיק את הרעיון שהם חשבו עליו כבר מזמן. כל זמן שהם מטרידים את עצמם או את הקרובים להם, זו הבעיה שלהם. אין לי שום בעיה עם אלו שמשלמים עבור "התחביב" שלהם. הבעיה היא עם "המתעניינים". הם גוזלים זמן, אנרגיה ומשלים.
הטיפוס השני, מחוסר הברירה, פוטר מעבודתו ולא יכול למצוא עבודה אחרת, בד"כ מדובר על אנשים מעל גיל 40 שהגיעו לתפקידי ניהול בינוניים או בכירים, שפוטרו מעבודתם ולא יכולים למצוא עבודה אשר תשחזר את המשכורת או התפקיד שהיה להם בעבר. אפשרות אחרת הם אנשים שהברירה העומדת בפניהם היא משכורת מינימום ותפקידים בתחתית סולם העבודה. לטיפוסים הללו אין מה להפסיד. הם חייבים להתפרנס ובחירה בעסק עצמאי מאפשרת להם סיכוי להכנסה סבירה ומעמד.
הטיפוס השלישי, הוא הרציני. אלו אנשים שבוחרים להיות עצמאיים מבחירה. אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות. האחת הם אנשים שנמצאים בצומת קריירה ובוחרים בעצמאות כאפיק להמשך הקריירה שלהם. הם בד"כ יוצאי כוחות הביטחון או מפעלי הייטק שפרשו, אבל לא רק, גם פורשי משרד החינוך ומוסדות גדולים שיצאו לפנסיה מוקדמת שייכים לקבוצה זו. הקבוצה השנייה הם אלו שעצמאות הולמת את אופיים. הם לא מסוגלים להיות שכירים. הם יודעים תמיד יודעים יותר טוב מהבוס, לא מסוגלים לקבל מרות ולכן העצמאות היא הדרך היחידה הפנויה בפניהם.
אם הייתי צריך לפלח את שלושת הקבוצות לפי אחוזים, הרי שהקבוצה הראשונה, "המתעניינים", מהווה כ- 90% מאלו הרוצים להיות עצמאיים. הקבוצה השנייה, הצומחת במהירות בשנים האחרונות לאור המצב בשוק העבודה, מהווה כ- 8%. הקבוצה השלישית, אלו שבאמת רוצים להיות עצמאיים ועושים זאת מבחירה מהווה את ה- 2% הנותרים.
האתגר להבדיל בין "המתעניינים" לשני הטיפוסים האחרים.
סימני ההיכר הבולטים שלהם הם:
- הם כבר עובדים. לא משנה אם הם טוענים שהם לא מרוצים מעבודתם. רוב הסיכויים שלא יהיה להם אומץ לעזוב אותה וללכת בדרך לא מוכרת. הם פשוט לא רוצים להודות בזה.
- אין להם כסף פנוי להשקעה. הסיכוי שהם יסתכנו בהלוואה להקמת עסק הוא נמוך ביותר.
- הם לא מוכנים לשלם עבור השירותים שהם מבקשים לקבל. הם רוצים "פגישה ראשונית", "לבדוק אפשרות", "להתעניין". יש להם שאלות המשך "רק חמש דקות".
- הם נעלבים בקלות כשרומזים שהם אינם רציניים.
- הם לא אוהבים סיכונים. בכלל, בכל תחום.
- מדגישים את הפוטנציאל הענק של הרעיון שלהם ורומזים שיש להם גב כלכלי אדיר.
על כל בעלי המקצוע שמספקים שירותים לעסקים חדשים לדעת לאבחן טיפוסים אלה. אני מציע לא לפתח ציפיות ולא להתלהב מהסיפורים והפוטנציאל המוצג בפנינו. לאחר שאנו מזהים כי מדובר ב"מתעניינים" אני מציע להיפטר מהם בעדינות.